השבוע באמנות - אליסף הימלפרב

"או שנוותר על כל זה נשב בנוח בשעת צהריים יש ספסל נדנדה ומשחק או שנפתח קצת לב ונגדל ככה באור הזה הבנת אותי בדרכך בלי מילים וקלישאות את באה אליי ואני נשבר תמים ורמאי כואב ואוהב"

אני אליסף הימלפרב, בן עשרים ושתיים מנוף איילון. זה ליד מודיעין. אני מאוד אוהב לכתוב, התחלתי לפני כמה שנים לכתוב טקסטים ולפרסם בפייסבוק. מסתבר שאנשים אוהבים את זה ומתחברים לזה. בעיניי ההגדרה לאמנות היא יצירה שאדם נחשף אליה והיא עושה לו משהו בפנים, זה נוגע בו. אני אסיר תודה על הזכות הזאת לשתף.

כתבתי את הטקסט הזה אחרי איזה שהוא משבר שקרה לי בזוגיות. היה שם המון תסכול מהניסיון החצי כושל להסביר אחד לשנייה רגשות ומחשבות. אחרי כמה שעות כתבתי את הטקסט הזה כדי לנסות להסביר בכתיבה את מה שאני לא מצליח להסביר בדיבור.

ניסיתי לבטא את הרגשות שלי דרך הטקסט הקצר הזה. בשעת משבר וסערת רגשות, הרבה פעמים המילים מתבלבלות וקשה מאוד להיות בהקשבה אמיתית. ניסיתי להעביר את חוסר האונים שלי, את ההודאה בפגמים שלי ואת האהבה שלי למי שהטקסט הזה היה מכוון אליה.

הכתיבה מוסיפה המון ערך רוחני לחיים שלי, היא מחברת אותי לכל היופי בעולם הזה. גם יופי של כאב וגם יופי של שמחה. בעיניי, מי שמחובר ליצירה יכול לראות פואטיקה בכל מקום. גם בעלה קטן בחצר וגם באגזוז של אוטובוס בתחנה מרכזית. אמנות מוסיפה לי רוח והשראה, כל סוג של אמנות. אני חושב שהבמה הזאת היא יוזמה מבורכת ביותר להוסיף עוד אור וטוב לעולם הזה, אסיר תודה על ההזדמנות לשתף.

למי שקורא את הטקסט הזה הייתי רוצה להגיד שיבטא את עצמו, בכל דרך שהוא חושב שמתאימה לאותו ביטוי. הפחדים שלנו גדלים בחושך ומתים באור החשיפה.

אוהב

השבוע באמנות - אורי הרצל

בסוף השבוע הזה אנחנו שמחות.ים להביא אליכם.ן קטע בבימויו של אורי הרצל, יוצר נהדר שכבר שיתף איתנו פעולה בפרויקטים רבים, ועכשיו גם סיפר לנו עוד על היצירה שלו:

Ori Herzl

שמי אורי, אני גר בתל-אביב ועובד עצמאית כעורך וידיאו. יצא לי לערוך סרטי תדמית, פרסומות, סרטים דוקומנטריים ועלילתיים. במקביל אני גם לומד באוניברסיטת תל-אביב בימוי תיאטרון. תמיד אהבתי לחבר דברים וליצור איתם דברים חדשים. אני חושב שזו הסיבה שבגללה נמשכתי לעריכה ובימוי – הן שתי דרכים שבהן אתה אוסף ומחבר דברים ויוצר משהו חדש.

היצירה שאני רוצה לשתף היא פרויקט הגמר שלי בשנה ב'. זו סצנה קצרה מתוך המחזה "סוכני נדל"ן" מאת דיוויד מאמט. הסצנה היא סוף המחזה בו אחת הלקוחות מגיעה לבקש את הצ'ק מהסוכנת שמכרה לה נדל"ן גרוע. הבעיה שהצ'ק כבר הופקד והסוכנת לא יכולה להחזיר את הצ'ק. היא נאלצת למצוא דרך להיפטר מהלקוחה בלי לתת לה את הצ'ק. זה לא נגמר טוב. במקור המחזה נכתב רק עם דמויות גבריות, אך החלטתי להפוך את המגדר וללהק רק נשים.

הקטע עוסק בנושא השקר, שהוא כלי הישרדותי חיוני בחיינו. גם אם אנחנו לא רוצה להודות בכך, כולם משקרים לפעמים כדי לא להיות מנודים מהסביבה. מצאתי את הנושא הזה מאוד מעניין וכשקראתי את המחזה הרגשתי שהוא ממש מדבר על מה שאני חושב. רציתי להראות שכשקר הופך לחלק מקובל בתרבות אז אין חשיבות אם אתה נתפס או לא, זה לא משנה כל עוד הסביבה מקדמת את זה.

באופן כללי, אני יכול להגיד שיצירה מוסיפה לחיים שלי הנאה. מדובר בהרבה עבודה ולא תמיד יש כוח לכך, ככה שאם זה לא היה כיף לא הייתי עושה את זה.

לכל מי שצופה בקטע הייתי רוצה להגיד דבר ראשון – תהנו! דבר שני – סליחה על איכות הסאונד! ודבר שלישי – הקטעים האלה הם יצירות גמורות. הצגנו אותם, הגשנו אותם ותיעדנו אותם כדי שאחרים יוכלו לצפות. זה לא אומר שהכל היה מובן מראש או שלא ניסינו מיליון וריאציות שונות עד שהגענו למה שנראה לנו הכי נכון. אני אומר 'אנחנו' כי אני מרגיש שזו באמת יצירה שבה בלי דעתן של השחקניות המהממות שהשתתפו בה לא היינו מצליחים לעשות קטע שאני באמת גאה בו.

תהנו!